איך גלגל מסתובב

איך גלגל מסתובב. סיפור שהיה וכך היה. לכבוד שנת 2020 הבאה עלינו לטובה. ערב. ה 31 לדצמבר. השעה 17:20. אני יוצאת מן הבית. היום מלמדת שיעור ראשון בקורס מיינדפולנס (MBSR) שיתקיים בבית הכט שבחיפה. אני יוצאת מוקדם כדי להגיע בנחת. השיעור מתחיל ב 19:00. אני נכנסת לתחנת דלק דור אלון ליד צומת נחל חדרה. מתדלקת, מתחילה שוב לנסוע, שומעת בום בום בום, נבהלת, עוצרת, יוצאת מסתכלת, פנצ'ר בגלגל האחורי. טוב נו, מעצבן אבל יש לי זמן. השעה רק 17:30 ואני מאומנת בלהחליף גלגלים כלומר בלבקש מגברים אדיבים עוברי אורח שיעזרו לי. 😉 בחור שחום נכנס לתחנה. "יש לי פנצר" אני אומרת בחביבות. "אתה מוכן לעזור לי להחליף גלגל?" "בוודאי" הוא עונה בחיוך גדול. אני מחייכת חזרה. נינוחה. יש לי זמן. הוא ניגש לאוטו, פותח, מוציא, מסובב, מרים, ג'ק, ספייר, ברגים, הגלגל הישן על הרצפה. הוא מנסה להרכיב את הספייר על האוטו.... ולא מצליח. כאילו הגלגל לא מתאים. שוב מסובב, מכיוון זה מכיוון אחר, החורים כאילו לא במקומות הנכונים, כך נראה. הוא שוב מסובב את הג'ק, מרים, גונח ממאמץ, מנסה שוב, עוד מסובב עוד מנסה להרים, הגלגל לא עולה על האוטו. והשעה כבר 18:00. אני נזכרת שגם לפני כמה חודשים היה לי פנצ'ר ועובר-אורח נחמד החליף לי גלגל לפני שהלכתי לפנצ'ריה הקרובה. האם ייתכן שהפנצ'ר-מאכר דאז, החזיר לאוטו שלי גלגל ספייר לא נכון? הזוי אבל איזה עוד הסבר יכול להיות? והשעה כבר 18:20. יש לי אוטו עם שלושה גלגלים ליד צומת נחל חדרה והשיעור בחיפה מתחיל ב 19:00. שיעור ראשון, קבוצה חדשה. אנשים תמימים שבכלל עוד לא יודעים מה זה מיינדפולנס ומי נגד מה, באים לשיעור ראשון והמנחה איננה. אקח מונית לחיפה! אז מה אם יעלה לי מלא כסף. העיקר שאגיע! בתחנת הרכבת של בנימינה תמיד יש מוניות. "אתה מוכן לקחת אותי לרכבת בנימינה?" שאלתי את הבחור האדיב שנסה להחליף לי גלגל ושכבר סיפר לי שהוא גר באור עקיבא וזה הרי לא רחוק מהרכבת. הוא מהסס...יש לו ילד באוטו, האישה כבר התקשרה כמה פעמים, אבל טוב ליבו גובר עליו. חמוד. אנחנו מגיעים לתחנה. אני יוצאת מן האוטו ולפני שרצה לחפש מונית אומרת לו "תודה! תודה! תודה! הלוואי שתמיד יעזרו לך כמו שעזרת לי!" "באהבה" הוא מחייך. "כמה עולה לחיפה???" אני שואלת את המונית הראשונה שרואה. "אני כבר מוזמן" אומר הנהג. "אבל הרכבת לחיפה בדיוק יוצאת". אני רצה רצה רצה אל תוך התחנה, שומרי האבטחה מנפנפים אותי פנימה ואני מצליחה לקפוץ על הרכבת חצי שנייה לפני שהיא עוזבת את הרציף. מתנשמת אני מוציאה את הטלפון. יש לי 3% בטרייה. לא נורא, הכל בסדר. המטען בתיק. אני מחברת אותו. הוא לא עובד. שיט!!!! ת'אמת התחלתי להרגיש אתמול שהוא לא ממש בסדר. אבל בדיוק עכשיו לשווק חיים???!!!!! מה אני עושה? השעה 18:45. אני שואלת את האישה במושב מולי אם יש לה מטען. אין לה אבל לחברה שלה יש. אני מתקשרת לאב הבית בבית הכט. "האוטו שלי תקוע ליד פרדס חנה. אני על רכבת לחיפה. תסביר לאנשים בקורס שברגע שאגיע לחיפה אקח מונית לבית הכט. מקווה שאמצא מונית מהר, שלא אאחר יותר מדי. תתנצל בשמי!" האישה שנתנה לי מטען מסתכלת עלי. "שמעתי מה אמרת בטלפון. אני גרה קרוב לבית הכט. בעלי אוסף אותי מהרכבת. אנחנו ניקח אותך לשם". אני מסתכלת עליה פעורת עיניים. מי אמר נסים ולא קיבל? אני כותבת בקבוצת וואטסאפ של פרדס חנה שנתקעתי ואזדקק בלילה לטרמפ. אולי במקרה במקרה משהו נוסע מחיפה לפרדס חנה? חבר מסמס לי. הוא יהיה בריקוד האקסטאטי שמתקיים באודיטוריום בית הכט בחיפה ויחזור לפרדס חנה בסביבות 23:00. "עוזר?" הוא שואל. "עוזר! עוזר!" אני מסמסת חזרה, כמעט צועקת משמחה. בעלה של האישה ברכבת מגיע לאסוף אותה. יש ילד קטן במושב האחורי. היא מתיישבת לידו ואני ליד הבעל. בדרך הם מדברים על הנישוב. שוב הנישוב. נושא השעה. והשעה 19:10. הגענו לבית הכט. "תודה תודה תודה!" אני אומרת להם לפני שיורדת מן האוטו. "הלוואי שתמיד יעזרו לכם כמו שעזרתם לי". "באהבה". הם מחייכים אלי. חמודים. אני רצה ומגיעה באיחור של רבע שעה בלבד. אב הבית כבר הודיע לבאי הקורס על האוטו התקוע ועל האיחור של המנחה. הם חמודים משתתפי הקורס החדש הזה שלי. מחייכים בהבנה אל המנחה המתנשפת (אני) ואחד מהם מכין לי תה. אני מספרת להם את הסיפור. איכשהו מקשרת למיינדפולנס. נו, בסופו של דבר הכול מתקשר למיינדפולנס. בסוף השיעור חוזרת לפרדס חנה עם Assaf Yavnai היקר שהיה באקסטטיק, שתי פסיעות מהחדר בו התקיים קורס המיינדפולנס. בדרך מתקשרת לשגריר כדי שיגררו לי את האוטו לפנצ'ריה. "אם גלגל הספייר באוטו שלך לא תקין ,הביטוח לא מכסה גרר" הם אומרים. "תצטרכי לשלם". אני נאנחת בהשלמה. "אבל אפשר לשלוח לך שרות דרכים. אולי יצליחו להרכיב את הגלגל". השעה 00:00 שלום לך 2020. אני בספק אם יצליחו, הרי הבחור האדיב מאור עקיבא ניסה וניסה והוא לא נראה כמו אחד שלא יודע להחליף גלגל ובטח הפנצ'ר מאכר ההוא מלפני כמה חודשים שם לי גלגל ספייר לא נכון באוטו ואני חייבת גלגל חדש אבל אולי בכל זאת אנסה לפני שמשלמת כמה מאות שקלים לגרר או מסנג'רת למחרת את כל החברים שלי שיעזרו? 01:00 בלילה. תחנת דלק דור אלון ליד צומת נחל חדרה. כבר שעה שהשנה היא שנת 2020 ושרות הדרכים מגיע. בחור ערבי נמרץ ונעים. בקלילות מרים את האוטו עם הג'ק הגדול האדום שלו, מוציא את גלגל הספייר מן הבגאז' ובידיים מיומנות שעשו זאת כבר מאות פעמים, מרכיב אותו תוך דקה וחצי. אני מתבוננת בהשתאות. "תודה" אני אומרת. "תודה". "באהבה" הוא מחזיר לי חיוך. חמוד. אני נוסעת הביתה באוטו עם ארבעה גלגלים ותוהה: מה כל זה היה? מוסר השכל: 1) מה שנראה כתקלה הוא לא תמיד תקלה. 2) נסים קורים ודברים מסתדרים. 3) לפעמים זה מעולה כשמצוטטים לשיחות הטלפון שלך. 4) בני אדם הם חמודים. 5) לא כל גבר יודע להחליף גלגל (אולי כבר תלמדי בעצמך?) 6) יש אהבה בעולם. אם יש לכם עוד תובנות, הארות או מסקנות מן הסיפור, מוזמנים להביא! שנה אזרחית חדשה וטובה לנו!!!!!!



11 צפיות

                        הרשמו לקבלת מידע והשראה: